מתוך אתר האינטרנט: http://www.daat.ac.il/daat/mishpach/bat-mitsva/limud.htm
"ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך ובשכבך
ובקומך"...("דברים" ו, ז)
פסוקים אלו הם
המקור למצוות תלמוד-תורה: חובת היהודי ללמוד תורה וללמד
לבניו תורה.
ומה על הבת
והאשה?
הרמב"ם
("י"ד החזקה" הלכות תלמוד תורה פרק א', הלכה י"ג) כותב:
אישה, שלמדה
תורה יש לה שכר...
ואכן, בכל
הדורות למדו הבנות והנשים תורה. הן למדו, לרוב, תורה שבכתב -
חמישה חומשי
תורה - וכן הלכה, אגדה ומוסר.
לימוד זה של
הבנות נועד להקנות להן את ידיעת ההלכות המעשיות ולעצב את
אמונתן הדתית.
במעמד
"הקהל", שנערך בזמן שבית המקדש היה קיים, בסוכות לאחר שנת
השמיטה, היה
המלך קורא בפני העם את "משנה תורה", הלא הוא ספר
"דברים".
"הקהל
את העם האנשים, והנשים והטף..." ("דברים" ל"א, י"ב)
גם הנשים שמעו
מפי המלך את הקריאה בחומש "דברים" במעמד "הקהל".
ומן העבר
הרחוק אל הדורות האחרונים:
על שלושה חכמי
תורה בדורות האחרונים מסופר בענין לימוד תורה של נשים:
(מובא בספר
"שמירת שבת כהלכתה" לרב י' נויבוירט, בנספח
חינוך הבנים
למצוות,
סעיפים י"ג-י"ד, מהדורה ראשונה.)
על הגאון מווילנא מסופר, שכאשר היה בדרכו לארץ ישראל - אליה לא הגיע -
כתב לאמו
ולאשתו, שבשבת ילמדו ספרי מוסר.
על ה"חת"ם סופר" מסופר, שלמד עם בנותיו אגדה,
אגדות חכמים.
על רבי יוסף
חיים זוננפלד, שהיה רבה של ירושלים וידוע היה בקנאותו
הדתית,
מובא, שהיה לו
שיעור יומי קבוע עם אשתו, בהלכה מתוך "אורח-חיים"
שב"שולחן
ערוך".
ברור, אפוא,
שבכל הדורות היו נשים ובנות, שלמדו תורה שבכתב, מוסר, אגדה
והלכה.
בנות ונשים
בלימוד תורה שבעל-פה
פרט ללימוד
חומש, מוסר, אגדה והלכה, ידועות לנו נשים שלמדו גם תורה
שבעל-פה.
בהיסטוריה הארוכה של עמנו אנו מוצאים נשים, הבקיאות בתורה
שבעל פה.
במדבר מצאנו
את בנות צלופחד, שבחכמתן וידיעתן בתורה, התייצבו
"לפני משה,
ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה" ("במדבר"
כ"ז, ב') "בבית
המדרש"
(רש"י), כשהן מתדיינות על זכותן לנחלה בארץ.
ומביא התלמוד
את טיעוניהן (בבא בתרא דף קי"ט, עמוד ב'):
בנות צלופחד חכמניות הן...
אמרו לו
(למשה):אם כבן אנו חשובים - תנה לנו נחלה כבן.ואם לאו - תתיבם
אמנו.
(אם הבנות
אינן נחשבות, האם חייבת ביבום ע"י הגיס).
ומוסיפה הגמרא
ומכתירה אותן בכינוי מיוחד: דרשניות הן... (שם).
חכמניות ודרשניות
אלו זוכות להסכמה מה' בכבודו ובעצמו:
"ויאמר ה' אל משה לאמור:
כן בנות צלופחד דוברות" ...
רש"י:
כך כתובה פרשה
זו לפני במרום.
מגיד, שראתה
עינן, מה שלא ראתה עינו של משה.
בתקופה יותר
מאוחרת, בזמן המשנה, מובא ב"תוספתא" (כלים, בבא קמא פרק
ד') דיון
בנושא הלכתי מסויים. אחד החכמים שאל שאלה לבנו של התנא
הידוע
רבי חנינא בן תרדיון (מעשרה הרוגי
מלכות). לשאלה מובאות שתי תשובות:
האחת מבנו של
רבי חנינא בן תרדיון,
והשנייה - מבתו של רבי חנינא. כשנאמרו
שתי הדעות
לרבי יהודה בן בבא, אמר:
יפה אמרה בתו
מהוא. (מבנו)
ומי היא בתו
של רבי חנינא בן תרדיון? הלא
היא ברוריה, אשת התנא הגדול רבי
מאיר. על
ברוריה נאמר בתלמוד (מסכת פסחים דף ס"ב עמוד ב'), שהיתה שונה
(=לומדת) שלוש
מאות הלכות ביום.
מתקופת
התלמוד:
במסכת
"חולין" (דף ק"ט עמוד ב') מובאת שאלתה של ילתא,
אשת האמורא רב
נחמן. מתוך
השאלה הזו וכן ממקומות נוספים בתלמוד עולה דמות של אשה
"תלמיד
חכם". שאלתה והשגותיה זוכות להערכה רבה מחכמי התלמוד.
גם בתקופות
מאוחרות יותר אנו שומעים על נשים, שהצטיינו בידיעתן בתורה
ובתלמוד. להלן
סיפוריהן של שתי נשים כאלה. האחת - בבגדד שבעירק,
במחצית
השניה של המאה ה-
12, והשניה בפולין, כ- 400 שנים לאחריה, במחצית השניה
של המאה ה-
16.
א) מובא בספר
המסעות של ר' פתחיה מרגנשבורג "סיבוב רבי
פתחיה" עמוד 6 על
בתו של רבי
שמואל בן עלי, שהיה ראש ישיבה בבגדד:
רבי שמואל... אין לו בנים, אלא בת אחת,והיא
בקיאה בקריאה (=מקרא, תנ"ך) ובתלמוד,והיא מלמדת הקריאה לבחורים.
ב) בהקדמה
לספר "דרישה ופרישה" של רבי יהושע פלק, כותב
הבן על אמו, אשת
רבי
יהושע: "אמי מורתי מרת בילה ז"ל... ראויה היא לחלוק לה כבוד...להיות לנו
לזכר לדורות, ולמען ילמדון ממנה כל בנות ישראל וכן
יעשון...
לא שמה נפשה
לשום דבר בטלה, רק מחיל אל חיל עוסקת
בתורה...
כידוע לכל, תלמיד אבי מורי ז"ל מאוכלי שולחנו, שתמיד
אשר
היו פוטרין השולחן בדברי-תורה, היתה אוזרת כגבר חלציה
במשא ומתן הדברי-תורה. ולפעמים, אשר המציאה מדעתה איזה פשט מתוק מדבש, נופת תטופנה
שפתותיה"...
מוסיף וכותב
הבן על בקיאותה בהלכות מסויימות: "היתה בקיאה כמעט
כאחד מבעלי הוראה"...
לימוד תורה
שבעל-פה לבנות בדורנו
בדורות
האחרונים השתנה לחלוטין לימוד הבנות. נפתחו בפניהן תחומי דעת
רבים
ומגוונים. לימוד תורה נתקבל במערכת הלימודים של הבנות. יותר ויותר
בנות לומדות
תורה שבעל פה.
הן מתוודעות
לסוגיות מסויימות, אל מדרשי אגדה והלכה, אל טעמי מצוות,
לרעיונות
במחשבת ישראל ועוד.
במגמה זו,
ההולכת ומתרחבת, רואים רבנים ומחנכים אמצעי ומנוף לחיזוק
האמונה הדתית
של הנערה והכנתה לקראת ההתמודדות שלה עם הסביבה.
כדברי רבה של
פתח תקוה, הרב מלכה, בספרו "מקוה
המים"
(חלק ג' יורה
דעה, סימן כ"א):
בימינו אלה,
שהנשים לוקחות
חלק גדול באורחות חיים,
חודרות אל
מעמקי החכמות החיצוניות...
מנהלות משרדים
ובעלות עסקים...
...(ש)אין שום
איסור ללמדה גם תורה שבעל-פה,
בכדי שתדע
להיזהר ולשמור את כל חוקי התורה,
הקשורים בכל
הליכותיה ובעבודתה.
דומה, שבתפילת
הבוקר, כשאנו אומרים:
"ונהיה
אנחנו וצאצאינו... כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך"
נכללות כיום
גם הבנות...